ארזתָּ לבד?
מיומנו של עובד ביטחון
מאת משה סקאל

מבוסס על ספרו של רֶמוֹן קֶנוֹ "תרגילי סגנון" שראה אור לראשונה בצרפת בשנת 1947. "תרגילי סגנון" נפתח בסיפור קצר ובנאלי בִּמכוון על התרחשות שאירעה באוטובוס קו S בפריז, ובהמשך מסופר אותו הסיפור בתשעים ותשע דרכים שונות, שחלקן מבוססות על שינוי סגנון הכתיבה או המִשלב הלשוני, ויִתרן – על מגבלות צורניות למיניהן. בעיבוד שלהלן מועתקת הסביבה הפריזאית של שנות הארבעים להקשר ישראלי עכשווי.

סיפור המעשה
בהרשמה לטיסת הערב מפריז לתל אביב שאלה עובדת הביטחון את הנוסע: "מי ארז את המזוודות?" והנוסע ענה: "אני." היא המשיכה ושאלה: "איפה היו המזוודות מאז שארזת אותן?" והוא השיב: "כל הזמן איתי." אחר כך שאלה עובדת הביטחון את הנוסע: "קיבלת חפץ להעביר בטיסה: מתנות, תרופות, עיתונים וכו'?" הנוסע ענה: "לא קיבלתי שום דבר להעביר", ואז עובדת הביטחון שאלה: "יש לך כלי נשק או משהו שנראה כמו כלי נשק: סכין, מספריים, קוצץ ציפורניים, זיקוקים וכו'?" הנוסע ענה: "יש לי קוצץ ציפורניים", ועובדת הביטחון ביקשה: "תעביר אותו למזוודה שאתה שולח למטוס." היא החזירה לו את הדרכון ואת כרטיס הטיסה, אמרה: "אני מבקשת לא לקחת שום דבר מאף אחד עד לעלייה למטוס", ואז איחלה: "טיסה נעימה."

פסיבי
משנשאל הנוסע על ידי עובדת הביטחון בידי מי נארזו המזוודות, היא נענתה כי המזוודות נארזו על ידיו, מוקדם יותר באותו הערב, ושמאז הן נמצאו בנוכחותו כל העת. כמו כן נשאל הנוסע על החפצים שנלקחו על ידיו לטיסה, ושוב נענתה עובדת הביטחון בשלילה, גם כשדוּבר על מתנות, תרופות, עיתונים וכו'. כמו כן, שום כלי נשק לא נמצא ברשות הנוסע, לדבריו, וכשפורטו האפשרויות הבאות: "סכין, אולר, קוצץ ציפורניים", הוא נשמע אומר: "כן", ואז התבקש על ידי עובדת הביטחון שקוֹצץ הציפורניים יאופסן במזוודה העתידה להישלח למטוס. לאחר מכן הוחזרו לו הדרכון וכרטיס הטיסה, והוא הונחה שלא יילקח על ידיו דבר מאיש עד שיועלו הנוסעים למטוס. לבסוף הופרחה על ידי עובדת הביטחון לחלל האוויר הברכה: "טיסה נעימה."

מִלעיל
סוכנת מֶנע הפיגוע שואלת נוסע בעֶרב: "ארזת בידיך?" והעלם משמיע: "בטח". תכף מבררת הסוכנת: "סטטוס מזוודֶת הסמסונַייט הבוקר?" הנוסע: "היינו יחד בחדר". "קיבלת חפץ לשנֵּע?" שואלת סוכנת המנע, והנוסע מתרתח: "חלילה!" הסוכנת מפרטת: "סֵפר, סרט, חוברת והלאה…" – "חלילה!" – "ונשק: תער, רֶסס דמע, להב ציפורניים והלאה…" – "להב ציפורניים." – "במטותא: הלהב – לבטן הג'מבו." – "קיבלתי." – "לקחתָּ חפץ מנוסע? שמא נוּצלת לפיגוע?" מבררת סוכנת המנע, והנוסע: "השתגעתי?" סוכנת המנע, חרד"לניקית מיש"ע, מוסרת ניירת וכרטסת, ומסכמת: "בסייעתא דשמיא, תטוסו ברוגע, ותגיעו הביתה בסבבה!"

שורשים מרובעים
המאבטחת, מתַגברת חדשה מנתב"ג, תישאלה את הנוסע בנמל התעופה של פריז: "מי אחראי לאִרגון המזוודות?" הנוסע, שזה עתה שודרג למחלקת עסקים, הימהם בנימה ממורמרת: "אני." אז תיחקרה אותו המאבטחת: "והיכן אופסנו המזוודות עד עכשיו?" הנוסע תימצת: "התברברתי איתן מהבוקר." המאבטחת התעניינה אם מישהו שיכנע אותו לטלטל איתו משהו בטיסה. הנוסע ציקצק בלשונו, והמאבטחת, כמפקפקת בתשובתו, דיקדקה: "מתנות, תרופות, עיתונים וכו'." הנוסע התעצבן: "שום דבר." לאחר מכן דיבררה אותו המאבטחת כמתוכנן על פי הנוהל: "יש לך נשק או משהו שאפשר למגנט או למלכד, כגון סכין, אולר, משַׁפצר ציפורניים וכו'?" הנוסע פישפש בזיכרונו ולבסוף גימגם: "יש לי כאן משפצר ציפורניים, שהכַּלְכָּל קימבן לי בדרך מהארץ." המתַגברת התחנחנה: "סליחה על הטירטור, אבל אתה צריך לאפסן אותו במזוודה המתגלגלת", ואז אילתרה: "מעכשיו ועד לטיסה, בבקשה לא להסתחבק עם אנשים שעלולים לתחמן אותך." היא שיריינה את הנוסע בדרכון ובכרטיס הטיסה, ולבסוף מילמלה: "טיסה נעימה."

סתם!
עובדת הביטחון שאלה את הנוסע מי ארז את המזוודות, והוא אמר שהערבי מהמכולת שעובד ברחוב שלו – סתם! היא שאלה איפה היו המזוודות מאז שנארזו, והנוסע ענה שאחרי שהוטמנה בהן הפצצה באחת הדפנות שנתפרה אחר כך, ושאחרי שנוטרלו כל העקבות באופן כל כך מקצועי שאפילו קב"ט הטיסה בכבודו ובעצמו לא ימצא את הפתיל, הוא נסע מיד לשדה התעופה, כדי שהמזוודה לא תתפוצץ בטעות בדרך – סתם! עובדת הביטחון שאלה את הנוסע אם הוא קיבל משהו להעביר בטיסה: מתנות, תרופות, עיתונים וכו'. הנוסע ענה שמתנות ותרופות הוא לא צריך, כי הוא מתכוון להתאבד בטיסה – סתם! – ושבכל מקרה מחר כל העיתונים יוציאו מהדורות מיוחדות עם תמונות של המטוס המרוסק ושל הנספים – סתם! עובדת הביטחון שאלה את הנוסע אם יש לו כלי נשק, והוא אמר חמור סבר: "כן", וכשנשאל אם יש לו משהו שנראה כמו כלי נשק, הוא שוב אמר: "כן", ואז צחק ופלט: "סתם!" לבסוף התחייב לא לקחת דבר מאיש עד לעלייה למטוס, נטל את הדרכון ואת כרטיס הטיסה, ושעתיים לאחר ההמראה התפוצץ המטוס – סתם!

פלרטטן
עובדת הביטחון שאלה את הנוסע מי ארז את המזוודות, והנוסע אמר: "את לא היית איתי, אז ארזתי לבד." היא שאלה אותו איפה היו המזוודות מאז האריזה, והנוסע העביר את אצבעותיו על חזהו בתנועה שאינה משתמעת לשתי פנים ואמר: "צמוּד אלַי." עובדת הביטחון המשיכה ושאלה את הנוסע אם הוא קיבל משהו להעביר בטיסה, כמו מתנות – כאן עצר אותה הנוסע, ואמר שהיא המתנה הכי יפה שהוא היה יכול לקבל בטיסה הזאת. עובדת הביטחון הוסיפה ושאלה: "תרופות?" – כאן אמר הנוסע שהיא התרופה לכל מחלה. עובדת הביטחון התבלבלה ושכחה לומר: "עיתונים וכו'." כשהתעשתה, שאלה את הנוסע אם יש לו כלי נשק, והוא אמר: "הזין שלי." בדיוק באותו רגע, קב"ט הטיסה, גבר כבן ארבעים עם שפם גדול כמו של פרדי מרקורי, עבר בסמוך. הוא התערב בשיחה ואמר לנוסע: "על דברים כאלה לא צוחקים, חביבי." הנוסע אמר: "אני לא צוחק", וקב"ט הטיסה הודיע לעובדת הביטחון שהיא משוחררת, ושהוא ימשיך בעצמו את הטיפול הביטחוני.

קב"ט טיסה בדימוס
עובדת הביטחון שאלה את הנוסע מי ארז את המזוודות, והוא אמר: "יאללה, תקראי לקב"ט,  איך קוראים לו, זה שיש לו שפם של ערבי. הוא מכיר אותי מהשירות." עובדת הביטחון המשיכה ושאלה אותו איפה היו המזוודות, והוא ענה: "איתי, יאללה יאללה, סעי!" עובדת הביטחון הוסיפה ושאלה את הנוסע אם הוא קיבל משהו להעביר בטיסה: מתנות, תרופות, עיתונים וכו', והנוסע האדים מכעס ואמר: "מותק, את לא קולטת מה אני אומר לך? קב"ט הטיסה ואני זיינּו ערבים, כשאת עוד ינקת מהשדיים היפים של אימא שלך!" עובדת הביטחון שאלה אותו אם יש לו כלי נשק, והנוסע אמר שכּן, יש לו אקדח, ושהוא צריך לדבר על זה עם הקב"ט. עובדת הביטחון שאלה אותו אם יש לו משהו שנראה כמו כלי נשק, פצירה למשל, והנוסע אמר לה: "תיזהרי, את אצלי על הכוונת." בדיוק באותו רגע עבר במקום קב"ט הטיסה החדש, שהחליף את הקב"ט עם השפם הגדול. קב"ט הטיסה אמר לנוסע שידבר יפה ושיתייחס בכבוד לעובדת הביטחון, והנוסע אמר לו: "איך קוראים לך, פַספוס? אני תיקתקתי כאן טיסות כשאתה עוד פתחת חזיות בשתי ידיים, חצוף!" קב"ט הטיסה ענה שקוראים לו תמיר. הנוסע רשם לפניו את השם, ולפני שעלה לטיסה אמר לו שהוא אישית ידאג שהוא יעוף משם יותר מהר מג'מבו.

ע.ר.ב
בטיסת הערב שאלה עובדת הביטחון את הנוסע הערבי מי ארז את המזוודות. הנוסע ענה שהוא ארז אותן בעצמו, ושכל בני משפחתו יכולים לערוב לכך. עובדת הביטחון שאלה אותו אם הוא קיבל משהו להעביר בטיסה: מתנות, ספרים בערבית, עיתון "מעריב" וכו'. באותו רגע התערב בשיחה קב"ט הטיסה, מסתערב לשעבר, שהשפם הגדול שלו היה תערובת של שערות שחורות ולבנות, וסינן לעבר הנוסע בקול של עורב: "תדע לך שיש לי רגשות מעורבים במקרה שלך. אני מתערב שאתה בא מכפר שיש בו תשעים וחמישה אחוז ערבים טובים. רק מה, תגיד לי אתה: הייתי קופץ לברֵכה, שהעומק הממוצע שלה הוא ערבוביה של שני מטר מַים?" עובדת הביטחון העירה לקב"ט הטיסה שלא יערב דבר בדבר, והוא צעק עליה בעברית מעורבת בקללות בערבית שלא תתערב, ואמר: "מותק, אל תעשי לי פה 'בית קטן בערבה', ואל תעמדי לי כמו ערבה בוכייה בתפילת ערבית. החבר'ה האלה זה ערב-רב, וצריך לקבל את מה שהם אומרים בעירבון מוגבל! את חושבת בסטנדרטים מערביים, אבל תדעי לך שבסוף הם לא ייקחו בני ערובה, ושמַעֲרָבָה זה רק לים. שמעת אותי, מיידעלע? תיזהרי ממעורבות רגשית!" בסוף הערב, אחרי שהמטוס המריא בלי ערָבים, החזיר קב"ט הטיסה לנוסע את העירבון, שכָּלל את הדרכון ואת כרטיס הטיסה שלו. הוא הסתכל על הנוסע בתערובת של ערמומיות ושמחה לאיד, ואמר לו בקול ערֵב: "לך תמצא חברת תעופה ערבית שתטיס אותך."

פאנץ' ליין
עוד לפני שהספיקה עובדת הביטחון לשאול את הנוסע מי ארז את המזוודות, הוא עטה מבט מסתורי ואמר לה: "יש נוסע חשוד על הטיסה." עובדת הביטחון הפנתה את ראשה וניסתה לאתר את החשוד, אך הנוסע שעמד מולה אמר לה מיד בבהלה: "אל תסתכלי, הוא בדיוק מתַצפת עלינו. הנה, עכשיו את יכולה להסתכל: את רואה אותו? זה שעומד ליד הדלפק ונראה כמו בן-דוֹד, אם את מבינה למה אני מתכוון." עובדת הביטחון שאלה אותו מי ארז את המזוודות שלו. "את לא קולטת מה אני אומר לך?" התרתח הנוסע, "יש נוסע חשוד על הטיסה! את רוצה שאני אתרסק לחתיכות? יש לי אישה ושלושה ילדים." עובדת הביטחון הבטיחה לנוסע שלאחר שתסיים לשאול אותו את כל השאלות, היא תדווח על הנוסע החשוד לממוּנים. בתום הטיפול, לאחר שהתרחק משם הנוסע, פנתה עובדת הביטחון לקב"ט הטיסה ואמרה לו: "אולי תוריד כבר את השפם, נחום? עוד פעם חשבו שאתה מחבל."

פעיל שמאל
עובדת הביטחון שאלה את הנוסע מי ארז את המזוודות. הנוסע הישיר אליה מבט ואמר: "בואי, אני אחסוך לך זמן. תגידי לחבר'ה שלך מהשב"כ את השם שלי, הם כבר יבואו לבדוק אותי." עובדת הביטחון האדימה, והנוסע אמר לה: "תגידי לי, עם יד על הלב, איך את יכולה לעשות את העבודה הזאת?" עובדת הביטחון מילמלה משהו על רצון לעזוב את ישראל ועל הקושי של ישראלים להתפרנס בחו"ל, והנוסע חייך ואמר לה: "בטח, על הגב של נוסעים פלסטינים!" עובדת הביטחון אמרה לנוסע שהיא בכלל שמאלנית ושהיא תמיד משתדלת להיות נחמדה לנוסעים ערבים, גם כשהם מקללים אותה, ופעיל השמאל אמר לה שהיא משת"פית. לאחר שהמריא המטוס עם פעיל השמאל, נמלאו עיניה של עובדת הביטחון דמעות, והיא נשבעה לעצמה, שוב, שהיא תמַלצר, תלַמד עברית בשחור, כל דבר, רק לא העבודה הזאת.

אנטישמיוּת
עובדת הביטחון שאלה את הנוסעים, זוג חיפאים כבני שישים, מי ארז את המזוודות, ובני הזוג אמרו לה: "את צודקת, היום כבר אי-אפשר לדעת." הם שאלו אותה מה היא עושה בפריז, והיא ענתה שהיא סטודנטית לתולדות האמנות. בני הזוג תהו: "בצרפתית?!", ואחר כך שאלו אותה: "ותגידי, איך את מסתדרת עם האנטישמיות?" עובדת הביטחון ענתה שאין אנטישמיות בצרפת, ובני הזוג צחקו ואמרו לה: "שטפו לך פה את המוח, את לא יודעת איפה את חיה. תאמיני לנו, תחזרי לחיות שבוע אחד בארץ, וכבר תדברי אחרת. תגידי, יש בני דוֹדים על הטיסה?" כששאלה אותם עובדת הביטחון אם יש להם נשק, אמר הגבר: "אשתי." לבסוף, אחרי שהחזירה לידיהם את כרטיסי הטיסה ואת הדרכונים, הם אמרו לה: "את יודעת שיש לך קצת מִבטא בעברית?"

בלי התנועה /e/
האחראית לַביטחון בַּטיסה איתרה אדם המחזיק כרטיס טיסה. היא שאלה אותו מי דאג לַאריזת המזוודות. הוא ענה: "אני." אחר כך שאלה אותו לִמקום הימצאוּת המזוודות מזמן האריזה. תשובתו היתה: "המזוודות היו איתי כל הזמן." "קיבלת דברים לקחת לטיסה?" המשיכה לשאול האחראית לביטחון. האיש ענה בִּשלילה. האחראית לביטחון הסבירה בִּפרוטרוט: "מתנות, תרופות, עיתונים וָעוד." היא ביקשה לדעת אם בִּרשותו חפצים חדים או מכשיר בעל חזות המזכירה כלִי מלחמה: "סכין, אולר, נַפָּצים…" בסוף נזכר האיש כי בִּרשותו מכשיר לִקציצת ציפורניים. האחראית לביטחון אמרה: "הפְּריט הנ"ל צריך להיות בַּמזוודה." עם סיום הטיפול הביטחוני הושב לו הדרכון יחד עם כרטיס הטיסה. האחראית לביטחון הורתה לו לא לקחת שום דבר נוסף עד ההגעה למטוס, וּמיד אִיחלה לו טיסה חלומית.
 
בלי התנועה /i/
עובדת האבטחה שאלה את הנוסע לזהוּת אורז הכבוּדה, והנוסע אמר שהוא ארז אותה בעצמו, מוקדם יותר באותו הערב. כמו כן תהתה העובדת על המקום שבו אופסנה הכבוּדה מאז נארזה, והנוסע אמר שהוא לא עזב אותה אף לא לרגע. אחר כך בֵּיררה עובדת האבטחה שמא לקח הנוסע משהו העלול לסכן את המטוס: מתנות, תרופות, ז'וּרנל כלשהו וכן הלאה. הנוסע אמר שהוא אף פעם לא נושא בכליו זוטות כאלה. אז שאלה עובדת האבטחה את הנוסע על נשק או משהו בעל חזות של נשק, שכל נוסע עלול לשרבב בטעות לחפציו, כגון להב, אולר, נַפָּץ או אותו חפץ שנועד לקצוץ את העור המת והמושחז שבַּקצה של אצבעות כף היד. הנוסע הודה באחזקת קוצץ כזה, ועובדת האבטחה הורתה לו לאפסן אותו בַּכבוּדה שהוא שולח למטוס. אז מסרה לו העובדת את הדרכון ואת ניירת חברת התעופה, אמרה לו לא לקבל שום דבר מאף אחד עד ההגעה למטוס, וחתמה ב"דרך צלחה!"

משקל אלכסנדריני
(באותיות מודגשות: עובדת הביטחון. באותיות רגילות: הנוסע)

– שלום. – שלום לָךְ. – מי ארז ת'מזוודות?
– אני. – לבד? – לגמרי. – איפה הן היו
מרגע שארזתָּ? – עם הילדוֹת.
– קיבלת איזה חפץ…? – שום דבר: טיול.
– תרופות? – חס וחלילה. – עיתונים? – שלילי.
– קיבלנו התרעות… – אני יודע: סוּס
טרויאני, מתאבד, בן לאדן, מחבלים…
– זה לא מצחיק. – צחקתי? – הלאה: כלֵי ריסוס,
פצירה, אקדח, סכין, אולר… – יש רק אבזם.
– קוצץ? – אָה, כן. – תכניס לַמזוודה. – הבנתי.
מה עוד? – גמרנו. – אם יורשה לי, זה מוגזם!
– אם לי יורשה, אתה פשוט נוסע אַנְטִי!

מאל"ף עד תי"ו
אמש בטיסה גחנה דיילת הביטחון ושאלה זוג חברים טיילים: "יהודים?" – "כהלכה." לשאלתה: "משהו נוסף: ספרים, עיתונים, פלאפונים?" – צִקצוּק. – "קַפצונים? רימונים?" – "שלילי." – "תודה."

* תרגילי הסגנון "ארזת לבד?" התפרסמו בגליון מספר 3 של כתב העת לספרות "הו!"