עבודתי במפעלי הספרות של "מרכז הספר והספריות בישראל" כוללת לא מעט עניינים ביורוקראטיים. אבל יש רגעים שבשבילם משתלם לשבת שעות מול המחשב בעיניים טרוטות.
 

מי שיעיין בספר החדש "החתים ותרבותם", מאת איתמר זינגר (הוצאת מוסד ביאליק והמפעל לתרגום ספרות מופת, 2009), ימצא בו תעודות המספרות על תולדות ממלכת החתים – אותה ממלכה שהתקיימה באנטוליה הקדומה (במרכז תורכיה של היום) באלף השני לפנה"ס – וכן תעודות בנושאים כגון חוק ומשפט, דת ופולחן, ריטואלים מאגיים, מיתוסים ועוד. אחד הדברים שלכדו את תשומת לבי בספר הוא הפרק שעוסק בחוקי הענישה, ובמיוחד בכל הכרוך במשכב בהמה.
 
ונשאלת השאלה: מדוע משכב עם פרה, כבשה, חזירה או כלבה – לא, ואילו יחסים עם סוסה או פִּרדה – כן? 
 

ואכן, פרופ' זינגר נותן דעתו על סוגייה חשובה זו. הוא מעיר כי בניגוד לחוקי המקרא (שמות כב', יח'; ויקרא כ', טו-טז), "החוק החתי מגדיר כתועבה הנושאת עונש מוות (גם לאיש וגם לחיה) רק משכב גבר עם פרה, עם כבשה, עם חזירה ועם כלבה, אך לא עם סוסה או פרדה. עד כה לא נמצא הסבר מניח את הדעת לחריגה זו, אך החיפוש מתמקד בעיקר ברקע ההודו-אירופאי של החיתים וזיקתם הקרובה לסוס. (במסורות הקדומות של הודו, רומא ואירלנד קיים ריטואל הַמְלַכַה שבמסגרתו מבוצעת הזדווגות ריטואלית עם סוסה שאותה מקריבים אחר-כך.) מן-הסתם, גם המחיר הגבוה של הסוסיים (…) שיחק תפקיד בהמתקת העונש. יחד-עם-זאת, נאסר על האיש שקיים יחסים עם סוסה או פִּרדָה להתקרב אל המלך או לעסוק בפולחן הממלכתי".
 
או במלים אחרות: הבא בתור הוא סוס.

– – – – – – – – –

לקריאת רשימה מאת ד"ר עירית ציפר על-אודות הספר (מתוך מוסף "ספרים" של עיתון הארץ), לחצו כאן.