מתוך מוסף שבוע הספר, הארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1171649.html

הספרים המומלצים לשבוע הספר | הרוטשילדים מסוריה מאת משה סקאל

 2014 לא תוכרז כשנת "110 שנים להולדתו של אבות ישורון". בשנה זו לא תיפתח תערוכה בסימן חייו ושירתו של אבות, לא יופק קטלוג מהודר, שיריו לא יילמדו בבתי הספר ולא יולחנו, לא ייערכו מופעים רבי משתתפים ולא יופק מופע "ישורון בפארק". וגם אם לחלוטין אתבדה ו-110 שנים להולדתו של ישורון ייחגגו דווקא ברוב פאר והדר, קשה להאמין שבמרוצת שלוש השנים הבאות תספיק שירתו להתחבב על ההמונים. וישורון גם לא היה חפץ בכך. בניגוד למשוררים מהגרים בני דורו (והלוא כמעט כולם היו כאלה), הקפיד אבות ישורון להישאר מחוץ לגדר, להיות אאוטסיידר מוחלט, לא להשלים עם העקירה מבית הוריו, לא להסכין עם מוסכמות הארץ שהגיע אליה. אמנם זכה אבות בחייו ולאחר מותו לקהל קוראים נאמן, על אף שכל ימיו פשע בחטא שעליו אין הציונות מוחלת: הוא נותר גלותי במפגיע. לא גבורה ולא תקומה. היחסים שניהל עם השפה העברית היו אף הם קשים לעיכול: מצד אחד שליטה מרהיבה בכלי השפה, ומצד שני האומץ לכתוב עברית חדשה, חד-פעמית (כלומר, שאינה לשימוש חוזר), שזורה ביידיש ולעתים אף שגויה במתכוון. או במלותיו: "מוזיקה צומחת מן הריסה". בזכות "מלבדאתה" (הקיבוץ המאוחד), מבחר מצוין משיריו של אבות ישורון שראה אור השנה, יימצאו קוראים חדשים לישורון, כמה "בודדים מאושרים".

ובמעבר פחות חד משנדמה, השנה ראה אור הספר "סוריה" (מכון בן-צבי) בעריכת ירון הראל, המספר את סיפורה של הקהילה היהודית העתיקה בארץ הצפונית. דומה שבמשך שנים נשכחה קהילה מפוארת זו, שגביריה במאה ה-19 כונו "הרוטשילדים של המזרח", שהצמיחה תלמידי חכמים והעניקה ליהדות העולם את פיוטי שירת הבקשות. הספר מורכב מאסופה של מאמרים מעניינים ובהירים על ארגון הקהילה, הספרות הרבנית, השפה, המוסיקה, בתי הכנסת, הפעילות הציונית ועוד – לרבות "עלילת דמשק". מי שחפץ ללמוד על חייהם של יהודי סוריה ללא התיווך של הנרטיב הציוני, יכול לקרוא את הרומן המסעיר "מרננת" של יהודה בורלא, משנת 1930. ואף על פי כן צריך לשמוח בצאתו לאור של "סוריה" וגם בספר המתכונים המהודר "ניחוחות חלב", המאפשרים לבחור דמשקאי כמוני להתרפק על ארץ חמדת אבותיו.

ספרו של משה סקאל "יולנדה" יראה אור השנה בהוצאת כתר