ארכיון של: 2015

מאת משה סקאל   קראתי פעם שאחת המשאלות הנפוצות ביותר בקרב צרפתים לקראת השנה החדשה, היא זאת: "השנה אקרא את פרוסט". אלא שכדי לקרוא את פרוסט, נחוץ זמן. ואפילו כל זמנו של הקורא נתון בידיו,

מאת משה סקאל איור: תמר דברת Pole Pole  בהתחלה הוא שמע בום. הוא הרגיש מכה קהה והכידון נמעך אל צלעותיו. היה ברור לו שהוא פגע במישהו, בהולך-רגל ממין זכר, בהיר, מעט מתולתל. אבל בשום פנים

"מדוע המחזות שלך אינם טובים יותר?" שאל פעם הסופר הצרפתי אנדרה ז'יד את אוסקר ויילד, והמשיך: "הרי הטוב שבך בא לידי ביטוי בדבריך. מדוע אינך כותב אותו?" "המחזות שלי", ענה ויילד, "אינם טובים כלל וכלל,

בכל שנה, קצת לפני פסח, אני נודד לנקודה הבאה במניין השנים. ילדותי עברה עליי בכתר יום הולדת מרשרש, בשיער בלונדיני מתולתל, בישיבה מלכותית על כיסא פלסטיק צר שהונף לתקרה, בנשיפה על נרות ובבהייה בזיקוקים מרצדים.

כל סופר יודע שלא כדאי לו להביע את דעתו הנחרצת בנוגע למה שמתרחש בקריית ספר. בדרך כלל כדאי להם, לסופרות ולמשוררים, שישתקו: אם הם מועמדים לפרסים, הם ייחשבו למתאבדים אם יפצו פה. אם אינם מועמדים

סופרים חיים במתח בין חייהם ובין היצירה, ולעתים עליהם להכריע לטובת היצירה, המנוגדת מעצם טבעה לדבר שרוב הבריות מחשיבות אותו ל"חיים". הרשימה התפרסמה בהארץ. מאת משה סקאל כשהתארחה סימון דה בובואר בקיבוץ, בעת שביקרה בישראל

מתוך מדור בעיתון הארץ:  האם יש יום אחד כזה, או רגע מסוים, שבו אדם רוצה להיות סופר? מדור שבועי מחזיר סופרים אל ההארה הנדירה ההיא   בראשית היה הסיפור. ישבתי בחדרי וכתבתי אותו. בבת אחת