"להוליך שולל את המוות"
מאת ז'ורז' ברסאנס
עברית: דורי מנור
מתוך המופע: שלומי שבן, "ספר השירים שלי", גרסאות אישיות לשירים של אחרים

צוותא, תל אביב, יום שישי 04.04.2008, 14:00

"שירים מעולים, נגינה מצוינת, שימוש מרענן בצלילים מפתיעים – האם כל אלה מסבירים את ההצלחה המסחררת של ההופעה? רק אם מוסיפים להם את הנפש היצירתית החצויה של שבן, את השילוב החד – פעמי בין דיוק אובססיווי לחדוות התפרעות, שאיפשר לזמר לבטא את יופיים של השירים המקוריים ובאותה עת להפוך אותם, למשך כמה רגעים, לשירים שלו"
(בן שלו, הארץ)

ז'ורז' ברסאנס
להוליך שולל את המוות
מצרפתית: דורי מנור
 
עִם כָּל הַשֶּׁלֶג הַטָּרִי
שֶׁנֶּעֱרָם עַל שְׂעָרִי
 
עוֹד תִּתְפַּתּוּ לְהַאֲמִין
שֶׁקָּדְקוֹדִי מַלְבִּין –
 
לֹא, רַבּוֹתַי הַיְּקָרִים:
זוֹ רַק דַּרְכִּי לְהַעֲרִים,
 
זוֹ רַק קוֹמֶדְיָה יְשָׁנָה,
פָּרוֹדְיָה מְשֻׁנָּה.
 
 
 
רַק נִסָּיוֹן לָצֵאת חוֹצֵץ
נֶגֶד הַזְּמַן הַמִּתְרוֹצֵץ,
 
נֶגֶד אוֹתוֹ טַרְחָן שֶׁבְּלִי
בּוּשָׁה גָּהַר עַל גּוֹרָלִי –
 
אַךְ תַּחַת הַפֵּאָה אֲנִי
שְׁחֹר-תַּלְתַּלִּים כְּמוֹ צוֹעֲנִי —
 
אֲנִי נִשְׁאָר עַל הַבָּמָה
לְעוֹד זְמַן-מָה.
 
 
 
אִם שְׁתֵּי רַגְלַי כְּבָר נִשְׂרָכוֹת,
אִם אִישׁוֹנַי בּוֹרְקִים פָּחוֹת,
 
אִם אֲנִי שָׂם אֶת פַּעֲמַי
כְּמוֹ מְשׁוֹרֵר אַשְׁמַאי,
 
אַל תִּלְחֲשׁוּ: "זְמַנּוֹ עָבַר",
אַל תַּאֲמִינוּ לְדָבָר,
 
זוֹ רַק קוֹמֶדְיָה יְשָׁנָה,
פָּרוֹדְיָה מְשֻׁנָּה.
 
 
 
זוֹ רַק דֶּרֶךְ לְהַקְהוֹת
אֶת פְּקִיד שׁוּמַת-הַבַּלָּהוֹת,
 
וּלְהַרְגִּיעַ אֶת מְחוֹל
הַגַּרְגְּרִים בִּשְׁעוֹן-הַחוֹל –
 
אַךְ כְּשֶׁכָּבִים הַזַּרְקוֹרִים
שׁוּב אֲנִי רָץ כְּמוֹ בֶּן עֶשְׂרִים —
 
אֲנִי נִשְׁאָר עַל הַבָּמָה
לְעוֹד זְמַן-מָה.
 
 
 
וְאִם לִבִּי שִׁנָּה מִקְצָב,
אִם הוּא פּוֹעֵם עַכְשָׁו כְּמוֹ צָב,
 
אִם הוּא כְּבָר לֹא תָּמִיד יוֹצֵא
לְכָל יַשְׁבָן חוֹצֶה,
 
אַל תַּאֲמִינוּ לְדַקָּה
שֶׁאֵין לִי חֵשֶׁק אוֹ תְּשׁוּקָה –
 
זוֹ רַק קוֹמֶדְיָה יְשָׁנָה,
פָּרוֹדְיָה מְשֻׁנָּה.
 
 
 
רַק שֶׁהַזְּמַן יֵלֵךְ שׁוֹלָל
וְיַאֲמִין שֶׁהָאֻמְלָל,
 
כָּל לְשַׁדּוֹ יָבוֹשׁ-יָבַשׁ,
הוּא לֹא כָּשִׁיר לְיֶרַח-דְּבַשׁ!
 
אַךְ הָאֱמֶת הִיא שֶׁכּוֹחִי
עוֹד בְּמָתְנַי, לֹא נָס לֵחִי —
 
אֲנִי נִשְׁאָר עַל הַבָּמָה
לְעוֹד זְמַן-מָה.
 
 
 
אִם יוֹם אֶחָד, בְּבֵית קְבָרוֹת,
יַתְחִילוּ בּוֹר חָדָשׁ לִכְרֹת,
 
וּבוֹ יוּטַח, וְלֹא יַחְטִיא,
מֵת שֶׁמַּזְכִּיר אוֹתִי –
 
אַל תִּשְׁפְּכוּ, קָהָל אָנִין,
עַל הַלַּחְשָׁן דִּמְעוֹת-תַּנִּין:
 
זוֹ רַק קוֹמֶדְיָה רְצוּצָה,
בְּדִיחָה שֶׁהֻחְמְצָה.
 
 
 
וּכְשֶׁיַּחְלִיט הַזְּמַן שֶׁזֶּה
סוֹף מְשֻׁבָּח לַמַּחֲזֶה,
 
וְעַל פָּנַי יַפְסִיק לַחְלֹף,
אָז עוֹד שָׁפָן אֶחָד אֶשְׁלֹף –
 
וְאֶשְׁתַּחֵל מִן הָאָרוֹן
לַהַדְרָן הָאַחֲרוֹן —
 
אֲנִי נִשְׁאָר עַל הַבָּמָה
לְעוֹד זְמַן-מָה.
 

"להוליך שולל את המוות" הוא השיר הפותח את התקליט האחרון שז'ורז' ברסאנס הקליט בחייו. השיר נכתב בשנת 1976, שעה שהמשורר כבר ידע כי ימיו ספורים.