כל הפוסטים בהרפתקאות

בשולחן לצדנו ישבו כמה מתושבי העיר, בשנות השלושים לחייהם, וניהלו שיחה ערה בערבית על ג'ורג' מייקל. בשולחן אחר ישבו ארבעה בחורים בחולצות צמודות ונעצו מבטים חמורים זה בזה. פתאום נשמעו קולות פיצוץ מנצרת עילית השכנה,

ניגשתי ללשכת התיירות וביקשתי מפּקידת הקבלה שתמצא לי מקום להעביר בו את הלילה. היא נטלה את מפת העיר והצביעה על מין מבנה מלבני מוזר מעברו האחר של הנהר. "זה מנזר 'האבות המשיבים למוטב'", אמרה הפּקידה.

  היה קר. גשם לא הפסיק לרדת, ונכנסנו לתפוס מחסה בחנות הצמודה לתחנת הדלק, מחנויות הדרכים האלה, שמוכרים בהן שמן מכוניות, ממתקים ומגזיני פורנו. מאחורי הדלפק עמדו שניים: גבר כבן שלושים וחמש, מוצק, מזוקן, לבוש

נסענו במטרו לצ'וּאקה, עַרְשׂנו צ'ואקה, ואכלנו כתמיד אצל חוסֶה, הברמן המשופם, זה שמחליף שלוש גופיות בכל משמרת – אחת צהובה, אחת ורודה ואחת ירוקה  – ושיש לו טבעות על השיניים. אחר כך עברנו לבר אחר,

כעת, כששמעתי שאנחנו עומדים להתגורר ברחוב "הבתולה מלורדס", נזכרתי בכל המראות מפאטימה, וקיננה בי תחושה, שהדירה שאליה אנחנו עוקרים איננה דירה רגילה. הו, כמה צדקתי! הלוא כשאני פוגש אדם לראשונה, אני יודע על פי רוב

קשה לי להסביר את ההתאהבות הזאת. המלכה מריה לואיזה אינה המלכה היפה ביותר שהיתה לספרד, ואף לא האלגנטית ביותר. בהבעתה יש משהו ערמומי, מעט נרגן, וכשצפיתי בציור שבו היא יושבת על סוס, אפילו הקריין הצרפתי

משחק התפקידים הזה מתחיל מרגע שהדייר הקבוע יוצא וסוגר את הדלת. הדייר הזמני מסתכל סביבו ומתחיל להתנהג כבעל זהות כפולה –שלו ושל המארח, כפי שהיא עולה בעיני רוחו מהדמות שראה להרף עין, וממה שהוא מוצא

   בביתו של ברברוס, המארח, כבר חיכתה לנו חבורה שהורכבה מתורכים בהווה ותורכים בעבר המתגוררים בקרויצברג שבברלין. המארחים לקחו אותנו לאכול באחת המסעדות האופנתיות (למחרת הסברנו להם שהתקציב שלנו צנוע בהרבה, ושמחנו לגלות שבאיסטנבול אפשר