כל הפוסטים ביומני מסע

    מאת משה סקאל, מתוך "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1198081.html   כל כך קוסמופוליטית היתה טנג'יר, עד שהתמסרה לכל השפות והתרבויות. ואף על פי שירדה מגדולתה כבר באמצע המאה שעברה, רצינו להכיר אותה, ואולי דווקא משום כך.

חצי שעה לאחר מכן אני הולך לבד ברחוב – חגורת כסף אחת למותני, גרב סודי מלופף סביב ירך ימין, אני נכנס לבנק ומושך כסף, יוצא לרחוב ומסתכל לצדדים, "מי עוקב אחרי?", ואחר-כך אני מתיישב בבר

    ב"סנטרו", המרכז הישן של סאו פאולו, מסתובבים אנשים עם שכמיות שעליהן כתוב: "מוכרים וקונים זהב", ורוכלים של סחורה גנובה או מזויפת. בקרן אחד הרחובות ראינו סטודיו לריקוד, שחלונו פונה לרחוב, ובו מחוללים כמאה

שנתיים ושלוש שנים אחרי שפרסמתי את היומנים המפורטים של הנסיעות לברלין ולספרד, באיחור מרהיב של שנה בדיוק – וכמה ימים לפני נסיעה מתוכננת לקהיר – אני מפרסם היום את היומן הבלתי מלא הזה, את היומן

כשהציעו לי לעבוד ב"ועידת התביעות", הרמתי גבה. שואה? מה לי ולשואה? והלוא מוצאי במשפחה ספרדית, ואפילו לא מיוון או מאלג'יריה. הדבר הקרוב ביותר לטראומת שואה שספגתי בבית, היה סיפוריה של סבתי על התקופה שבה ישבו